22/11/2023
בעולם הזה שנקלענו אליו, בתקופת הזמן הנוכחית בה היינו עדים לזוועות אנושיות שלא האמנו כי יתכנו, בעלילה הזו אנחנו נמצאים. רצה הגורל האכזר וחלק מאיתנו נפגעו בצורה עמוקה ונוראית, וחלק אחר נפגעו אך מצליחים עדיין לנשום. בקושי רב, אבל נושמים, פעילים, ואפילו מחייכים לעיתים ואומרים בוקר טוב (מה בוקר טוב מה??).

חלק אחר נמצא בלב המאפליה של עזה ומחכה לנו שנפדה אותו. החלק שאני שייכת אליו, החלק הנושם ברקמה הזו, חייב לשמור על עצמו ולדחוף את החלק הפגוע יותר במעלה ההר עד שנגיע לפסגה ושם נתערבב. שם אולי נוכל אנחנו להישבר קצת, אבל עוד לא.

בתור דור שני, בת לניצול שואה, למדתי והבנתי את “אשמת הניצול” הזו, אך יחד עם זה למדתי מאבי גם את כוח החיים והיצירה. את האמונה בעצמי, אהבה, חמלה ואנושיות. ראיתי לנגד עיני הגדלות והמשתאות, את עוף החול, והפנמתי.  בימים האלה מנסה להתחבר לתכונות ולהשראה הזו שינקתי בבית בכדי להישאר בעשייה.

היריד הזה שיזמתי “יריד עוטף אמנות” הוא חלק מהעשייה הזו. מהניסיון לשפר את הבית כדי שנוכל כולנו לחזור אליו.
ביריד העוטף, הזמנתי יוצרות מאזורי פינוי, שאיבדו את הקרקע הבטוחה שלהן והן למעשה עקורות זמניות, להציג את אמנותן ואף למכור. הזמנתי את קהל הלקוחות שלי ועוד רבות אחרות לפתוח את ליבן וארנקן ולפרגן . זה לא היה פשוט. להתרומם מהדאגה, מהכאב, מהחרדות. אבל ידעתי שאני חייבת לנסות. בניגוד לארועים קודמים שהפקתי בממלכה הקטנה שלי, פה ביריד העוטף שלנו, היתה לי אחריות על נשים יוצרות שחוו וחוות ימים כל כך קשים, הייתי בחרדה שזה יצליח.

נועה עדות שכנתי הנפלאה מ הספירלה – חלל עבודה בבנימינה בדרכה הכלכך ישירה ואגבית פשוט פתחה את הדלת לחלל העבודה היפיפה שלה, ללא היסוס הזמינה אותנו פנימה. ובזכותה היה לנו ארוע מכיל ונעים.
הקהילה החמה הבנימינית-גבעתעדית, קיסריתית- פרדסחנית, זכרונית, באה בהמוניה עם לב פתוח להרבה תמיכה ופרגון ויחד נוצר ארוע מוצלח במיוחד.
בהודעות האישיות שקיבלתי מהיוצרות אחרי הארוע כולן התיחסו לחיבוק החם של הקהל.
הן סיפרו שעברו עליהן יומיים ראשונים של שקט, הודו על זה שאפשרנו להן לצאת, לקבל את כל האהבה והחיבוקים שקיבלו.

זכות גדולה הייתה לי להכיר את המשתתפות, להצליח לתווך בין הלקוחות שלנו למוצרים שלהן, שבהמשך גם יגיעו אלינו לחנות בשוטף. מבטיחה להשאיר את האש דולקת, עד שכולם יחזרו.

רות